נדב כהן ♡ דַּבְּרוּ עַל לֵב

אני הולך להקריא חלק מ חלק של ימימה שנקרא הלב ואני פשוט אקריא. נחזור למה שנאמר שחלק זה מלמד על הפרדות נוספות. נחזור ונוסיף ההפרדה העיקרית היא בלב. מדוע? כי הלב אם הוא מסכים יש רצון ואז המחשבה לא מתנגדת כי הלב הוא שמקבל הלב הוא גם פתח כל המערכת אם היא פוגעת בעצמה יותר מדי פוגעת בלב כי אם מבחינים בין הטוב ובין הלא טוב שיש בו אפשר אז להביא להכזרת הטוב יש בלב לב הרי שער להבנה. יכול להיות לב בינתי מבין לב אחר ונפש אחרת. ברגע שנמצא במלחמתו נסגר להבנת לב עצמי אבל גם כלפי הבנת לב

אחר. ממשפט זה הרי ברוחני זה רמז שבלב יש פתח להבנת המערכת כולה. זה לא אומר ששמים את הלב על הראש. מתרגשים מדי מלחמה או לא יודעים מה לחשוב וכו מדובר ברגש כלפי הקיום שאינו שייך רק לטוב הרגיל אלא שייך למהות הלב שדרכו מעבר פוגש את הקשב אשר פוגש את ההבנה וכך מקבלים חיבור בין קשב לב ושכל מחשבה בינתית והבנה אתה יודע שלום לנדב כהן אה תלמיד של אמא מורה לימא שטת ימימה שעוד מתי לדבר על זה פרשת שבוע א אתה מלמד והאמת היא שאני ראיתי אותך באיזה סרטון שביוטיוב שכזה קפץ לי א ונורא נורא התחברתי

לדברים שאמרת שמה הדברת גם על החיים שלך וגם על דברים כזה יותר כלליים וממש באותו רגע אמרתי אני רוצה להביא אותך ובאמת אני שמח שב שבאת אה כדי אני רוצה להתחיל מהסיפור האישי שלך איך הכל התחיל ועוד רגע נדבר על מה זה ימימה ומה זה ברשת שבוע אבל איך הכל התחיל אז אמרת לי שזה לשאול אותך איך מה קרה בגיל 24 אז א כן אז ערב טוב ושלום לכל ה מי שנמצא פה אה קודם כל זה זכות גדולה להיות פה ואני גם די מתרגש א אני אתחיל בעצם שהמסע נגיד המסע הרוחני שלי ואחר כך נדבר

על המושג מה על מושג רוח לפי איך שאני תופס אותו אבל המסע הרוחני שלי התחיל בעצם דרך האנטרופוסופיה דרך הודלב שטיינר אמא שלי אני גדלתי בקיבוץ רובים ואמא שלי התחילה ללמוד אנתופוסופיה ודרכה בגיל 16 התחלתי לקרוא את את הספרים של רודוב שטיינר וזה התחיל לפתוח לי איזשהו עולם והבנת לב אה מין תהליך של הזכרות כזה בחוויה של הזחרות ב במהות או ככה באמת בחוויה שלי אבל החוויה העמוקה באמת הראשונה שככה הכניסה אותי אל תוך העניינים הייתה בעצם בגיל 24 אחרי הצבא א חזרתי מסדנת מנחים שלמדתי בהפעל חזרתי ב4 אחרי הצהריים לדירה הקטנה שלי בקיבוץ רביבים

ונכנסתי להתקלח ואני מתקלח להנעתי ופתאום אני שומע מישהו צועק לי מהחלון נדב נדב חשבתי מישהו קורא לי מישהו מהחבר'ה קורא לי מבחוץ אז היה מין חלון רפרפה כזאת אני מסתכל דרך החלון ואין שם אף אחד אמרתי וואלה אולי מישהו עובד עליי לא יודע מה חזרתי להתקלח וקוראים לי שוב אני שומע הכל פיזי נדב נדב אני מסתכל דרך החלון אין שמה אף אחד ואז נזכרתי בסיפור של שמואל ואלי ששמואל שוכב שמה בחדר הקודש בקודש הקודשים הוא משרט את אלי ופתאום ה הוא שומע הכל קורה לו שמואל שמואל והוא חושב שאלי קורא לו אז הוא רץ לאלי

הוא שואל אותו ככה פחות או יותר קראת לי אז אלי אומר לו לא חזור תשכב ואז הוא שומע שוב א כל קורה לו שמואל שמואל אני לא זוכר אם זה היה פעמיים או שלוש אבל הוא רץ לאלי ושואל אותו קראת לי אומר לא אבל אם תשמע את הכל קורה לך עוד פעם תגיד לו דבר כי שומע עבדך נזכרתי בסיפור הזה ואמרתי איתו מה יש לי להפסיד? ואם הקול הזה יקרא לי שוב אני אגיד דבר כי שומע עבדך אני מתקלח והכל קורה לי שוב נדב נדב ואני אומר דבר כי שומע עבדך והכל מתחיל לדבר והוא מתחיל

לתת לי תשובות ולהסביר לי על החיים על כל מה שעניין אותי אז בגיל 24 והשנה שנה הייתה גם שנת בחירות. עכשיו הוא מדבר ואני שואל שאלה והוא עונה לי ואני שואל שאלה והוא עונה לי ואני שואל שאלה. א בהתחלה שאלתי מה זה מה זה האני ומה זה הקיום שלי והוא התחיל להסביר מה זה האני ועל על האני הפרטי שיש לכל אדם ובעצם על הקשר לני של ה של הבריאה אה ואחר כך שאלתי על אה על הדתיים ואחרי חרדים וימין ושמאל וערבים ויהודים והכל הזה מתחיל להסביר לי תקשיב הכל אחד ולא רק שהכל אחד אלא הכל

נמצא בתוכך זה הכל חלקים שלך עכשיו לאט לאט אני מרגיש הכל מדבר אני שומע אותו באוזניים אז סיפרת שהיית בדיכאון אז עכשיו לאור הסיפור הראשון אז איך איך נהית בדיכאון אה כי אחרי כזה חוויה אמ היה לי איזשהו אה א אישו עם אמא שלי שהוא בעצם הוא לא היה מול אמא שלי, הוא היה מול עצמי, אבל אז זה בא לידי ביטוי מול אמא שלי. אמא שלי באמת הייתה הכי דאגנית בעולם והכי חרדה בעולם והיא הייתה כותבת לי שלושה מכתבים בשבוע. הייתי בארצות הברית. מה שסיפרתי קודם היה בקיבוץ רביבים ושנה וחצי אחר כך עזבתי את הקיבוץ

ונסעתי לקנדה ואחרי זה לארצות הברית מסע של חיים לפגוש את עצמי להכיר את עצמי ו באיזשהו שלב אה זאת אומרת אמא שלי הייתה כותבת לי מכתבים כמעט כל יום מכתבים רבוי דאגה לבן שלה שישמור לו פרופיל נמוך ושלבש סוודר ויצחצח שיניים ו שאני אשמור על עצמי ושאני אזהר וזה חיבר אותי כל פעם החזיר אותי כנראה להיות ילד קטן ואני אז לא נתתי מקום לילד הקטן שבתוכי אני רציתי להיות גדול וגיבור צריך להבין זה אחרי שכבר הייתי בצבא בסיירת הייתי גיבור כל יכול. ככה חשבתי. אוקיי. והנה מול אמא שלי אני נהיה כזה קטנצ'יק. וזה הפיל אותי

לדיכאון כל פעם. זה היה חזק ממני. ואחרי כמה חודשים כאלה, יום אחד קיבלתי מכתב של שמונה עמודים של דאגה, חרדה ופחד. הייתה לי מיטת קומותיים באמת כמו שאני מספר שם ב נכנסתי למיטה מעלה הייתה תקרה מונמכת כזאת של פנלים כאלה תקרה כזאת בערך מטר וחצי מעליי בבית איתי התגורר בחור מאוד נחמד אמריקאי שעסק בסחר בחשיש בין השר והוא ראה שאני במצב רוח ח לא טוב ושאני ככה בדכדוך והוא כל פעם היה בא לי עם איזה צינגלה כזה לקחת והוא אמר לי עזוב מה אתה מתייסר בוא קח שחטא קח כזה ככה אני נותן לך שחטא אתה

מסיים עם כל הבעיות שלך ועם כל הצרות בשביל מה אתה מתייסר ואמרתי לא לא מוכן לא רוצה לגעת בזה ולא נגעתי ביום הרביעי שאני במיתה ביאוש במהל כן בי טוטל בקושי אוכל בקושי בקושי שותה ולא יודע מה אני אעשה עם עצמי ואז זעקתי לאלוהים ואמרתי לו אלוהים מה אתה רוצה ממני עכשיו לא דיברתי עליו כל כך יפה אני זה הזדמנות להתנצל וקיללתי אותו ואמרתי לו מה אתה רוצה ממני לעז זזל בשביל מה אני צריך את כל זה? מה קורה פה? כי התחלתי להבין ש שזה לא סתם הדבר הזה, כי יש איזשהיא שיטה כזאת שאמא שלי

כותבת מכתב ואני נופל לדכדוך. ואז א ככה אני זועק אליו ובוכה וצועק ובוכה ופתאום אני רואה צורה של גמל במסגרת של אש וזהב. פתאום הסתכלתי על הגמל ופתאום נזכרתי בסיפור מה מהתורה על העבד של אברהם שאברהם שולח אותו להביא אישה ליצחק בנו אה מארץ אה בני קדם מאיפה שאברהם הגיע ופתאום הבנתי שאיפ וכי שמה מוזכר המון פעמים גמלים הגמלים והגמלים ולגמלך ואת זה וכו וכו וכו וכו פתאום הבנתי שכל הסיפור הזה על הגמלים מדבר על תהליך גמילה שכל אחד מאיתנו עושה וצריך לעבור בחיים. כן. חזרתי מיד, לקחתי את את ספר התורה והתחלתי לקרוא את הסיפור

על ה את הסיפור הזה. היה איתי ספר תורה, ספר תנ"ך, ואני מתחיל לקרוא ווואו, אני מבין איך הסיפור מספר עליי בדיוק ועל תהליך הגמילה שאני עובר מול אמא שלי. ואז אמרתי, רגע, אם הסיפור הזה מדבר עליי, אז סימן שגם כל סיפור ה כל מה שכל התורה מדברת עלינו. והתחלתי, אני מקדים טיפה את המאוחר, אני רק עוד אגיד שבאירוע הזה פתאום התחלתי להבין שגמל מדבר על גמילה ועל גמילות חסדים ומה זה להיגמל וש גמילות חסדים זה בעצם א לגמול חסד או להיות גמול זה לראות גם את מי שמולך לא רק את עצמך ואז כשאני רואה גם

את מי שמולי או הבנתי שפתאום אפשר אפשר כל שורש לפרק או לשתי אותיות ושתי אותיות כשהאות האמצעית היא גם בחלק הזה וגם בחלק הזה או לשתי אותיות ואות אחת או לאות אחת ושתי אותיות וכל הצירופים האלה בעצם מסבירים את המהות שנמצאת בתוך השורש את המהות העמוקה של לשורש. כל זה הבנת באותו יום? כל זה הבנתי באותו אירוע על המיטה. זה עוד לא קמתי מהמיטה. כן. אוקיי. אז אם אני מסתכל על גמל להיות גמול זה גם מול זה שתיים ושתיים. לראות גם את מי שמולי. כאילו בן אדם מחור לא מסוגל לראות את מי שמולו. בעצם לא.

בן אדם שהרגשי נפשי מנהל אותו, רואה את עצמו בעיקר או רואה את מי שמולו אבל לא רואה את עצמו א אבל לראות גם את מי שמולך כן זה אתה צריך להיות גמול אוקיי חוץ מזה אה להבין שכל דבר זה זה גם לי וגם לך אוקיי ולחשוב ולהבין שכל דבר גם לי וגם לך זה לא רק לי או לא רק לך גם וגם אוקיי והיכולת ג' זה בדרך כלל זה ליגוע היכולת ליגוע במי שמולי אוקיי ופתאום הבנתי את סוד השורשים בעברית אחרי זה התחלתי לסות את זה מהגמל אמרתי עברתי ישר לכלב מה זה כלב כולו לב

כן אוקיי כל לב כולו לב אה כולו נתון אדוניו כל ל אה והוא כליבו של אדוניו הכלב משקף את הלב של אדוניו בעצם אוקיי כן אמרתי אוקיי עם הגמל והכלב רגע אוקיי ואז התחלתי לנסות עוד שורשים אה הצלחה ופתאום הבנתי שהשפה נוצרה השפה העברית נוצרה במדבר אז הצלחה זה בעצם דרך צל לכה. כדי לצלוח את המדבר אתה צריך צל ולחוט. אתה צריך צל ומים. אוקיי? אם השפה הייתה א מתחברת באלסקה אז לא היו אומרים הצילו כקריאה לעזרה. הצילו זה במדבר כשאתה צריך שמישהו יתן לך יעשה לך צל אז אתה קורא הצילו. אבל באלסקה היו אומרים

אולי תחממו או משהו כזה אם היית צריך עזרה. ופתאום הבנתי שמרד. אוקיי מרד. מה זה מרד? מתי אתה מורד? כשמר לך ואתה רוצה להוריד את המרירות מעליך. מר רד. אה יפה. אוקיי? או לגרד. אתה נוגע כדי להוריד את מה שמטריד אותך. גרד. יפה. אוקיי. לפגוש זה פה גש. אוקיי וככה כל העברית וואו ואז הבנתי שהתורה מדברת על הפנימיות שלנו וכל סיפורי התורה זה על הפנימיות שלנו נגיד מעניין אותי בתור דוגמה על הסיפור הזה של הגמלים והרבקה איך איך זה קשור לגמילה שאברהם מייצג את חסד ויצחק מייצג את מידת הדין ומידת הדין היא היכולת להיגמל. אברהם

היה צריך עזר כנגדו שרה. מי זאת שרה? שרה זו אחת שתשים לו גבולות שככה היא תהיה השרה שלו. היא תגיד לו עד כאן ותשים לו גבולות. וזאת מה ששרה עושה. וכשאברהם מנסה זה אז אלוהים אומר לאברהם מה ששרה אומרת לך תעשה. אוקיי? למה? כי השרה שלו. יפה. זאת מידת החסד. כשאנחנו באים ליצחק אז יצחק עושה תהליך של גמילה כבר בעקדה עושה תהליך של גמילה כשהוא מוכן לאקד אבל הוא עובד על מידת הדין להסתפק במועט וכדי לעשות לעבור את מידת ה לחזק את מידת הדין ולעבור את הדרך אתה צריך איתך עזר שכנגד גד אתה צריך כלי

אישה זה הכלי שלך צורת הכלי שלך צורת הרצון שלך אתה צריך כלי גמול מפני שאם הכלי שלך לא גמול אז היצר מנצח אותך ואתה לא יכול לעשות את תהליך הגמילה אתה צריך כלי שהוא עבר תהליך של גמילה שהוא יכול א להיפרד ולחוות חוסר ולחוות ריקות ולכן העבד קודם כל הוא בודק את רבקה והוא אומר לה אגמינינה מעט מים עכשיו הוא לא נראה כמו איזה עכשיו איזה גביר או איזה מלך או איזה אדון, לא, הוא עבד. הוא עבד ויש לו 10ה גמלים. והיא אומרת, "אוקיי, אני גם אשאב לך וגם אשאב לגמלך עד כי כילו לשתות." זאת

אומרת, יש לנו פה אישה גמולה שהיא יכולה לראות אבל בגובה העיניים, בענווה, גם את העבד שבתוכנו וגם את החי שבתוכנו, את את הגמלים שבתוכנו. ובעצם להיות שם בחמלה, לתת רגש, עכשיו, איך זה קשור אה אלינו? זה קשור שבעצם אני אם אני עובר תהליך של גמילה אז אני צריך להסכים לחוות תהליך של הפרדות. תהליך של ההיפרדות דורש מאיתנו להסכים לחוות חסר, להסכים לחוות אין, חלל. אוקיי, אנחנו נפגוש את זה בהמשך ה ולהבין שדווקא ההסכמה להיקנה אל תוך האין, אל תוך החלל ועוד נבין מה יש שמה בפנים, זה מאפשר לנו לעשות את ההתמרה מהרובד הרגשי נפשי אל

הרובד הרוחני. אה, ולעשות את התיקון של הרצון. כי תהליך הגמילה הוא תהליך של תיקון הרצון בעצם מה זה אומר תיקון רצון שאנחנו מתמירים את הרצון מרצון ארצי גשמי הישרדותי לרצון רוחני עכשיו תשאל מה זה מה זה רצון רוחני כן עולם הרוח הוא עולם ההבנה שלנו אני כל מה שאני אומר זה התפיסה זה איך אני מבין את זה אוקיי עולם הרוח שאני גם קורא לו העולם בינתי כי גם את המושג הזה אני צריך להסביר אחר כך אבל בינה זה מערכת היחסים או מה שקורה בין ובין אז עולם הבינה הוא עולם הרוח עולם הרוח זה עולם הרווח

רוח רווח בין ובין מערכת היחסים בין ובין כאשר מערכת היחסים הראשונית היא בין אדם לקיומו או בין אדם לאלוהיו אחר כך בין אדם לחברו בין אדם לשאר המעגלים שמקיפים אותנו. ההבנה הרוחנית אומרת שאני חלק ממערכת הרבה יותר גדולה ממני. נקרא לה בריאה, נקרא לה בורא עולם, נקרא לה איך שנקרא לה, זה לא משנה. זה לא קשור לדעת וזה לא קשור ל צריך להיות דתי בשביל זה בשביל להבין שאנחנו חלק ממערכת הרבה יותר גדולה מאיתנו. אוקיי? כאשר כל מי שמתקיים סביבי הוא בעצם שותף שלי או חלק מאותה בריאה שאני חלק ממנה וזה כבר מוביל אותנו להבת

לרעך כמוך. אוקיי? זאת אומרת שאני לא יכול להיות מאושר עם מי שלידי לא מאושר כי אנחנו חלק מאותה מאותו השלם. ההבנה שאני חלק משלם גדול יותר זאת הבנת הרוח. אוקיי? וכל שאר הבנות הרוח כבר נובעות מזה. אה, יפה. חזק כל הדברים האלה. כן. אז אה זה מתחבר עם מה שהבנתי בגיל 24 שהכל אחד ואני חלק פתאום הבנת את הדרך קצת יותר והתחלתי להבין את הדרך קצת יותר אוקיי עכשיו מה היא הבנה רוחנית הבנה רוחנית אם אני מבין שאני חלק משלום גדול יותר הרי שאני רוצה לעשות את רצונו אני רוצה לשוות צורה בעצם אני רוצה שהרצון

האישי שלי יהיה כמו הרצון של המערכת הגדולה. כי אם זה סותר אחד את השני, חייב להיות שמה מאבק. אוקיי? ואני עוד אסביר עלעל על על איך מרגיש מאבק, על הקשב ללב וכו וכו. אה איך זה איך זה עובד. אבל אבל ברור שכשאני אבל מאז שהבנתי שהתורה מדברת על הפנימיות שלנו והעברית היא באמת שפת המהות לא סתם שפת הקודש שהיא בעצם מספרת לנו ומלמדת אותנו על החיים דרך מבני השורשים והאותיות והחיבור בין האותיות ושהעולם נברא באותיות אוקיי ושמי שכתב את התורה השתמש ברובד הרוחני של השפה כמו שמתגלה לי ו התורה לא כתובה ברובד הגשמי בכלל כתובה

ברובד הרוחני. אם אפשר אני אתן דוגמה קטנה רק משפט קטן כי הדבר הראשון שהתחלתי להבין למשל חוץ מזה זה לא תבשל גדי בחלב אמו כי התפללתי כאילו מה זה המצווה הזאת לאלא לא תאכל חלב עם בשר וכל זה וזה וזה ותלו את זה ב סיפור מאוד ספציפי כן בלא תבשל גדי בחלב אמו וראיתי בכלל שלא תבשל גדיחלב אמו בכלל לא קשור בהקשר לא כתוב בהקשר של אוכל יש רק פעם אחת הוא נזכר כמה פעמים לא כתוב בהקשר של אוכל פעם אחת זה באכילה הקשרה אבל גם לא כתוב בהקשר שלא תערבב חלב עם בשר אז כשאתה

מתחיל להבין את השפה העברית ואת שפת השורשים אתה מתחיל להבין את כל הסודות שתמונים בתורה בשפה הרוחנית ואתה אומר לא תבשל תבשל זה בשל של תתלה או לא תכף נבין הלאה גדי גדי זה הגד להגיד להגיד זה ראשית רצון ראשית עשייה זה דיבור אוקיי גדי זה צא צעיר נכון גדי זה צון צעיר אז מה זה רצון צעיר מה זה רצון צעיר רצון צעיר זה להגיד מה אני הולך לעשות מה אני מתכנן זה להגיד עכשיו כשעולה בי רצון צעיר אז אני אומר אני מגיד מה אני מתכונן לעשות? אוקיי, עכשיו, לא תבשל גדי את הרצון הצעיר שנולד

בחלב עמו. חלב זה מה שחל בלב. מה זה חל? חל לשון חיל, פחד בלב. ההבנה שרצון ופחד נולדים תמיד ביחד. זאת אומרת, אין פחד בלי רצון שעומד מאחוריו. הפחד להיקשל הוא רצון להצליח. הפחד למות זה רצון לחיות. אם אין רצון לחיות, אין פחד למות. וכו וכו וכו. אוקיי? עכשיו מה קורה? הרבה פעמים ביחד עם רצון לפתוח עסק נולד הפחד שאני שהעסק יכשל, שאני לא אצליח בעסק. ואז מה התורה אומרת? שלא בשל לא תבשל בשל הפחד שחל בתוך הלב שלך שנולד יחד עם הרצון. זאת אומרת לא תבשל את הגדי בפחד שנולד שהאמא שלו זה הרצון. ההגד

נולד מהרצון אבל ביחד עם הרצון נולד גם הפחד. לא תבשל את הגדי עם הפחד שנולד ביחד עם הרצון במילים אחרות. אל תהרוג את הפחד של אל תהרוג את הרצון שלך בפחד שנולד יחד איתו. אוקיי? תמיד אני נותן את הדוגמה. אל תשפוך את התינוק עם המים. אל תשפוך את התינוק עם המים. תמיד אני נותן מאיסוריי בתור בחור צעיר הייתי רוצה להזמין נערה לרקוד. ברגע שהיה נולד הרצון להזמין את הנערה לרקוד, היה נולד הפחד אולי לא תרצה לרקוד איתי. ואז הייתי משכנע עצמי אה בעצם אולי לא כדאי שאני אזמין אותה וכו וכו וכו והייתי מבטל את הרצון

שלי מול הפחד בשל הפחד ואת זה התורה עוסרת אוקיי כי זה תורת חיים אתה צריך ללכת עם הרצון שלך לתת מקום לפחד אבל לא לבשל את הרצון שלך בפחד אוקיי ואז המשפט הזה מתחיל לקבל ל משמעות אמיתית פנימית מלאה אור ולא לא תערבב חלב ובשר אבל יש רובד כזה של לא לאכול חלב ובשר והתחלתי להבין באמת איך התורה כתובה בשפה העברית המהותית. ומשמה אתה מתחיל להבין כי אם קוראים את ה קוראים את הטקסט של התורה בפשט זה טקסט סקסיסטי רייסטי אכזרי גיזני כבר אמרתי שובניסטי כבר אמרתי נכון זה טקסט שמעורר התנגדות אבל ברגע שאתה קורא

אותו ברובד הרוחני זה פשוט טקסט מלא אור חוכמה בינה, משמח לב שמלמד אותך איך לצאת מעבדות לחירות אישית. מילה במילה. זה מדהים. מילה במילה. מה הדרך לקרוא ככה את הטקסט? אם אני עכשיו גם רוצה לפתוח ולנסות להבין בצורה כזאת או שצריך לבוא לשיעור שיעור אחד או שניים כדאי לבוא אה או אפשר פשוט לשמוע את הפודקאסטים שלי על פרשת השבוע. אה, יש לי פודקאסטים על כל פרשת השבוע, על כל פרשת השבוע. אני אולי אם היא תהיה הזדמנות, אני אני אתן כמה דוגמאות. כן, עוד מעט. אה, אבל א אני חושב שבכלל יש בהבנה הזאת שהתורה היא טקסט

פנימי. זה לא סותר הרבה דברים, זה לא סותר מוסר וזה לא סותר מימוש ארצי גשמי, אבל צריך להבין קודם כל שזה המהות היא בפנימיות שלנו. ואחר כך לראות איך זה משתלשל לעשייה. אבל להבין את זה בפשט ומהפשט להבין איך אני איך אנחנו רוצים לחיות זאות סכנה גדולה. ואני אומר עכשיו אני חושב אני רואה את הפוטנציאל גם ממה שקורה במדינה עכשיו אולי אני קופץ רחוק מדי לא אז רציתי לדבר איתך תקפוץ אפשר אוקיי גם לגבי מה שקורה במדינה תראו אני חושב שבקונפליקט היום נניח שיש בין חרדים או דתיים וחילוניים כן בעצם כולם רוצים את אותו הדבר

במהות כולם כולם מחפשים קדושה. גם הדתיים, גם החרדים וגם החילוניים מחפשים קדושה. מה זה קדושה? קדושה בא מהמילה יקוד אש. זה היכולת שלך להיות על מקומך במקום של האש היוקדת. א ומה זה אמרנו האש היוקדת? זה הרצון. ועוד לא סיימתי אז את ההסבר. כי כשאתה יכול לחוות רצון ולהיקנה אל תוכו, להסכים לחוות אותו ולהיקנה אל תוכו, להסכים להישרף, היכולת להיקנע אל תוך הרצון ולחזור אל מקומך. זה רק דרך הרפיה וקניאה. זה בתורה ארץ קנען. ארץ קנען זה מחוזות הקניאה. כן, נען. כי הרצון שבוער בך הוא רצונו של בורא עולם שבוער בך. אז כדי לפעול לא

ממקום אימפולסיבי עם הרצון הזה ולא כדי לדחוט אותו או להבוק בו או לברוח ממנו אתה צריך רגע להיות יכול להיות על מקומך בחיבור עם הבריאה כדי לאפשר שיווי צורה בין הרצון שלך לרצון של בורא עולם וזה רק כשאתה בחיבור על מקומך זה כל הקשר ללב וכל הזה כי החיבור נמצא בלב הוא שער המערכת וכשאתה יכול להיות על מקומך, הלב נח על מקומו. וכשאתה על מקומך, אז אתה לא במאבק על מקום. אז אתה לא במאבק. ואז אתה עושה את רצונך, רצונו של בורא עולם בו זמנית. וזו צורת הרצון הרוחנית. אז כן. אוקיי? אבל אם אתה נבהל

מהבארה של האש שבוערת בך, כי זה כואב הרצון זה כואב. זה קו פרשת המים. האם אתה יכול להיות על מקום? האם אתה מממש את הרצון שלך ממקומך? אתה בן חורין? או האם אתה מממש את הרצון בשביל שתוכל להיות על המקום שלך? רובנו רצים וממשים רצון שרק אחרי שהספקנו מה שרצינו וממשימשנו את הרצון כמו בעלי חיים רק אז אנחנו יכולים להיות על מקומנו למה כי כשמיממשנו את הרצון האש נכבת ואז אני יכול להיות על מקומי כי כבר לא כואב לי אני רוצה להיות אני רוצה כל הזמן לפעול ממקומי ולא בשביל להיות על מקומי זה ההבדל בין

עבדות לחירות. כן. ככשאמרת מה כולם רוצים במדינה אז לפני אז דבר ראשון שאלה לי שכולם רוצים להיות צודקים במהות אולי רוסים קדושה אבל לא במהות כן אבל זה נראה במאבק כולם רוצים להיות צודקים אבל במהות כולם מחפים שאלה איך מגיעים באמת לשפה הזאת כי כי בכל מה ש כי הסיבה שנראה לי לדעתי אנחנו תקועים באיזשהו מקום בגלל שכל מה שמשדרים לנו זה רק את הצדק שלהם ואת הצדק שלהם ולא שום דבר לא מתקדם הרצון להיות צודק משרט את הדימוי שלנו, הוא לא משרט את הקיום המהותי שלנו. וכשאני מבין שאצל הדתיים או החרדים יש משהו שמשלים

אותי והחד יבין שאצל האדם החילוני יש משהו שמשלים אותו. ואז יש חיבור בין שני הכתבים. יש חיבור בין שני שונים. זאת בינה. בינה זה החיבור בין שני שונים. שנפגשים ומפרים אחד את השני ונולדת אמת שלישית שהיא הבינה. לכן אני חושב שאנחנו חייבים להתחבר אבל אם החילוניים מונעים מתוך פחד הפחד מניע את המאבק. ואם החרדים או דתיים מונעים מתוך פחד אז הם יוצאים למאבק. המאבק הוא ביטוי של פחד. ואיפה שאנחנו מונעים מתוך פחד, אנחנו מנועלים על ידי הרגשי נפשי שלנו, על ידי היצר, על ידי הפחד, אוקיי? על ידי הכאב, הסבל. וברגע שאני יכול לחזור למקומי, אז

מי שמנהל אותי, זה הרצון הרוחני, מי שמנהל אותי זה צלם הבורא שבתוכי, זה בורא עולם שבתוכי, הוא מנהל אותי והוא שוכן בתוכנו. אוקיי? ו ואז יכול להיות פה גן עדן ואחד הגשרים זה להבין שהתורה מדברת בפנימיות ולא רק בפשט או ב אוקיי מה מה לדוגמה נגיד אתה רואה טוב בחרדים כי יש כאלה שאומרים הם לא מתגייסים הם לא אה כאילו להרבה אנשים זה לא מדבר בכלל לעולם של חרדים הם לא מצליחים להבין בכלל מה הם עושים כאילו את האר חיים שלהם. אז סתם לדוגמה אני אפשר גם לקחת מגזר אחר אבל כן אה לחרדים יש תפקיד

חשוב חשוב חשוב חשוב מאוד וזה הבנת כלל עמוקה שמה זה אומר שזה הבנת הבנת השלם החילוניים יותר מבינים את הבנת הפרט או את הבנה את את ההבנה של החלקים שהם חלקי השלם. אבל אצל החרדים יש איזשהיא הבנה של קדושת השלם שבעצם העיקר זה ההשתייכות בכלל. אוקיי? החילוני לא מקדש את ההשתייכות בכלל. כן. מה היא ההבנה הרוחנית של ההשתייכות בכלל? אוקיי. גם אצל החילוני יש הבנה רוחנית, אבל זה שני כתבים, זה שני חלקים של שלם אחד. באיזשהו שלב ביהדות שני החלקים האלה נפרדו. אני לא בקי בדיוק. תנועת ההשכלה, תנועת הזה, שזה התחיל הריחוק בין חילונים וחרדים.כן.

אוקיי. בגדול אני חושב ששני המגזרים האלה הם המצאות חדשות בערך של 100 שנה כאילו זה היה לפני זה ביחד והם ראקציה אחד לשני והקצנה כזאת נכון אבל ברגע שהדת התרחקה מהקדושה התוצאה הייתה העולם החילוני וככל שהעולם החילוני התרחק ונהיה יותר חילוני התגובה מהצד השני הייתה התבוצרות בעולם החרדי וכו וכו וכו אבל בכל צד יש מהות, בכל צד יש יופי מהמם. ושניהם זה חלקים שנמצאים בתוכי, בתוך כל אחד מאיתנו. ושני החלקים בלי בלי אחד את השני לא יכולים להגיע לקדושה. באמת לא יכולים להגיע לקדושה. לכן הדתיים או החרדים מחפשים את הקדושה. בלי חיבור עם החילונים זה

לא ילך. והחילונים בלי להתחבר עם החרדים לא תיתכן הקדושה הזאת וכולנו מחפשים קדושה. קדושה זה היכולת לחיות בבינה בואהבת לראך כמוך. מתוך קשב ללב, מתוך ההבנה שכולנו חלק מאותו שלם. אבל להבין את זה בלב, לא בשכל. אוקיי, כשאני מדבר על בינה, אני מדבר על הבנת לב. הבנת השלם הזה היא צריכה להיות בלב, לא בקלוסה. הראש לא יכול לתפוס את הדבר הזה. הלב יכול להבין. ולכן הבינה, העולם, הרוח, הוא שוכן בלב שלנו. אם אבל אם מישהו אני שומע משהו ברדיו ומישהו מעצבן אותי שאני לא חושב כמוהו ואני חושב שבגללו המצב עכשיו לא מספיק טוב ו שאם

רק היו עושים מה שאני חושב אז היה מסתדר אז מה איך אני יכול להתמודד עם מחשבה כזאת קודם כל כשאני זה מרגיז אותי זה אומר שכואב לי אם זה כואב לי זה אומר מה אמרנו זה כאב זה ביטוי של רצון אם כואב לי זה אומר שהקיום שלי מבקש ממני משהו במקום להתפזר ולהתרגז עליו, אני רוצה לפנות רגע אל הקיום שלי ולשאול אותי קיום יקר, להתקרב לעצמי. מה אתה מבקש ממני? באמת, מה אתה מבקש ממני? אבל בשביל שאני אוכל לפנות אל עצמי ולהתמקד ולהסכים לחוות רגע את הכאב הזה ולהתקרב אל הקיום הכואב שלי, אני צריך להבין

שקודם כל יש פה מערכת יחסים בין שניים. אני ועצמי. ואני צריך להבין שתפקידו של אני זה לשרט את עצמי ולא אני כואב. קיומי. הקיום שלי כואב כי הקיום שלי זקוק למשהו. יכול להיות שהוא זקוק לחיבור, לזרימה, יכול להיות שהוא זקוק למים או לאוכל. יכול להיות שהוא זקוק לחיבוק, יכול להיות שהוא זקוק לתשומת לב, יכול להיות שהוא זקוק לחום לב. אוקיי? אבל הוא זקוק למשהו. כאב זאת שפה. ועד שלא נבין את השפה הזאת, אנחנו כל פעם כשיכאב לנו אנחנו נצא למאבק. ברגע שאני מבין שכאב הוא שפה שהקיום שלי מדבר עם האני שלי, אני אעצור ואני אשאל

את הקיום שלי, רגע, מה נחוץ לך? אני לא אנתוש את עצמי. כל פעם כשאני כועס עליו ומאשים אותו, אני נוטש את עצמי והכעס מתגבר. כ כי הכאב מתגבר והסבל מתגבר ואנחנו לא מבינים שיש לנו פה שפה שאנחנו רוצים להבין אותה. אוקיי? ברגע שאני יכול לעצור רגע בנוכחות כאב ולהתקרב. כאב זאת קריאה להתקרב אוקיי? ולהתקרב לקיום שלי. אבל בכדי שאני אוכל לעצור צריך לתרגל את זה. צריך רגלי יכול להיות להיקנה אל תוך הכאב, להסכים לחוות את זה, לעצור, להתקרב. זה מה שהיאמא מלמדת וזה מה שהתורה מלמדת אחד לאחד בשפה הפנימית. אוקיי? אז הזכרת עכשיו את ימימה

אז באמת אולי באמת איך הגעת לימימה? קודם כל מי מי הייתה? אולי תספר את זה. איך פשוט פגשת אותה ואיך מי הייתה ומה? אוקיי, אז אני אחרי כל ההרפתקאות האלה הייתי עוד איזה עד גיל 32 הייתי בארצות הברית ואז הייתי שבע שנים בארצות הברית ואז חזרתי לארץ עם א אישה ושני ילדים ו חזרתי לא לרביבים חזרתי לקיבוץ של בת הזוג שלי, קיבוץ מעגן מיכאל. וחודש בערך אחרי שחזרתי ונחטתי, אני חושב שזה היה עוד פעם המאמץ להוכיח את עצמי כמה אני שווה, מה אני יכול, איך רואים אותי, מה יגידו עליי. אחרי שעשיתי את זה בקיבוץ רביבים,

אחרי שעשיתי את זה בצבא, אחרי שעשיתי את זה בסן פרנסיסקו, לחזור ולעשות את זה שוב במעגן מיכאל זה היה טומא muchץ' והקיום שלי הכריז על שביטה ממש ופשוט שקעתי בדיכאון ונכנסתי למיטה מחודש וחצי חודשיים כאילו לא היה הרגשתי שאין לי בשביל מה לחיות ואין לי כוח לחיות וכבר חיפשתי דרכים לצאת מפה. אה וואו. כן כי לא ראיתי דרך, לא ראיתי מפלט איך איך אני יוצא מהדבר הזה. העולם היה גדול עליי. החיים היו גדולים עליי. כל החיים היו חייב, מוכרח וצריך. אני חושב שהרבה אנשים מכירים את החוויה הזאת שהכל עול אחד גדול של חייב מוכרח וצריך.

ושום דבר אני לא עושה מפנימיות ליבי. ושום דבר אני לא א שום דבר אני לא עושה בשמחה ושום דבר אני לא עושה מתוך משיכה אלא הכל זה מתוך הצורך לשמור את הראש שלי מעל המים ולשרוד ולהוכיח כמה אני בסדר לתחזק את הדימוי במצב הזה שקעתי בדיכאון ואחרי שחשבתי שאני גיבור גדול פתאום התחלתי להבין שאני לא ממש גיבור ואז אז זעקתי לעזרה וכשזעקתי לעזרה אז ידידה אמרה לי לך לימימה היא תעזור לך להתפייס עם החיים ממש ואז לא הססתי לרגע ונסעתי לימימה איפה הייתה גרה בהרצליה הצעירה הייתה גרה אז זה כבר היה אחרי שהיא עברה מתל

אביב להרצליה הצעירה והגעתי עם עוד שני חבר'ה להתקבל לימוד ללימוד כל מה שהיא ידעה הייתה את השם של א שם את השם שלי ואת השם של אמא שלי. היא לא ידעה לה שום דבר חוץ מזה. היא לא ידעה שגדלתי בקיבוץ. היא לא ידעה שהיא לא ידעה שום דבר עליי. א וישבתי מולה. היא מסתכלת אליי ככה בעיניים טובות. אסור היה להתקרב יותר מדי. ישבה 5 מטר ממני בערך. אה, בכוונה. כן. והיא מסתכלת עליה ואומרת, "אה נדב לא יודע את מקומך בעולם. המטפלת תפסה מהר מדי את המקום של אמא. לא נורא. נתקן, נתקן, יהיה בסדר. תגיע ביום

ראשון ללימודים אנחנו נתקן." And theess is history, מה שנקרא. מאיזה אתה מטפלת? מה מה קרה שם בקיבוץ בלינה המשותפת אה גדלת בעלה כן אני גדלתי בקיבוץ רביבים הוא יודע ולאט לאט החיים התחילו להפ להיפתח ובאמת התחילה התפייסות עם החיים ו למדתי עם ימי קרוב לשלוש שנים ושמה התחיל תיקון אמיתי. א יצאתי מהדיכאון די מהר. אה אני אומר די מהר. זה לקח שנה ומשהו יחסית מהר. שנה ומשהו והשתנה היחס שלי לקיום שלי וביחד עם השתנות היחס שלי לעצמי לקיום שלי השתנה היחס שלי לזולת לעולם למציאות ל עכשיו זה התחבר להבנת התורה בפנימיות ולהבנת השפה העברית בפנימיות

וזה נתן זה השלים איזשהם שלושה וקטורים כאלה משלושה כיוונים שיצרו צומת ונקודת נקודת הבנה מהממת עם אם עם מהממת אתה חושב שיש דרך להסביר מה זה למי שלא מכיר מה זה ימימה מה זה לימוד ימימה או שזה כן כן אה אה ימימה בעצם אה הדבר הראשון שאני הבנתי מימימה זה שמתקיימת בתוך כל אחד ואחד מאיתנו מהות קיומית. מהות קיומית נגיד זה כמו ההשגחה הפרטית של כל אחד ואחד מאיתנו. המהות הקיומית הזאת שמתקיימת בתוך כל אחד ואחד מאיתנו היא מתקיימת גם בשאר הנבראים. כל נברא כל דבר שמתקיים בעולם יש לו מהות. מהות בא מהמילה מה הוא

מה הוא אבל מה הוא במהות מה תפקידו אה ו הבנתי שהמהות הזאת היא השגריר השגרירה של המהות הכללית כמו שהבנתי אז על האני ועל בורא עולם אז הבנתי שהמהות הזאת היא המהות הפרטית שמתקיימת בי והיא השגרירה של המהות הגדולה שנקרא לה בורא עולם אפשר לקרוא לה באיזה שמות שתרצו זה לא משנה בריאה בורא עולם אבל ככה המערכת ככה המערכת מסתנכנת בחיבור בין המהויות אחרת בלאגן והבנתי שהמהות הפנימית שמתקיימת בי היא מכוונת את חיי והיא בעצם מזמנת לי את כל אירועי חיי לפי לפי הסדר שלא אני קובע אותו, אלא אותה מהות קיומית שמתקיימת בי היא מזמנת

לי את חיי. כמו תיקחו אגוז פקן. בתוך אגוז הפקן יש מהות פקנית והמהות הפקנית הזאת תפתחו אגוז. אין שמה לא תמצאו שמה עץ אבל יש שמה את המהות הפקנית שהיא אחראית להביא את אגוז הפקן להיות עץ גדול נותן אגוזי פקן או להיות מזון לכיפודים ושאר חיתו יער אוקיי כל אגוז מתקיימת בו המהות והיא מחליטה לאן הוא מתמיין על פי הסנחון שמתקיים שיווי המשקל האיזון שמתקיים בטבע בהדרכת ה או בציווי של המהות ה הגדולה. ברגע שקלטתי את זה, כל כך הרבה משקל ירד לי מהכתפיים וזאת הייתה שמחה גדולה מאוד. אוקיי? זה הייתה ההבנה הראשונה שהבנתי שזה

בכלל לא אני. זה לא אני. זה לא אני בוחר, אלא זה משהו אחר בוחר בתוכי ואני יכול להו בזה או לשתף פעולה עם זה. אם אני נאבק בזה אני סובל. ואם אני משתף פעולה עם המהות שמתקיימת בי והמהות אז אז אני יש בי שמחה. מרחב הלב נפתח. אוקיי? הבנתי. הדבר השני זה את הקשב ללב. שהלב לא מזייף והלב הוא המצפן שלנו, הוא שער המערכת ובלב ישנה את אותה נקודה של חיבור עם המערכת הגדולה ודרך מהות הלב, מהות הקיום, מתקיים הסנכרון עם כל שאר המערכת. ולכן כאשר אני עושה משהו שהוא לא רצונה של המערכת, מרחב הלב

שהיא לא מסכים, מרחב הלב נכנס לצרותו ואני במאבק ואני לא מדייק. זאת אומרת, אם הלב שלי עושה ככה, אני במאבק ואני לא מדייק. וכשמרחב הלב שלי עושה ככה, אני על מקומי בבריאה ואני מדייק עם הרצון שלי ורצונה של הבריאה. והמצפן הזה הוא לא מזייף. הוא לא מזייף. זה או ככה או ככה. אין באמצע. דרך אגב. אין באמצע. אין חצי ככה, חצי ככה. זאת אומרת, יש זה כיוון או הכיוון הזה או הכיוון הזה. אז אני לא יכול לספר סיפורים. אני יכול להתווכח עם מישהו ולחשוב שאני נורא צודק. אבל מרחב הלב של יוס ככה סימן שאני במאבק

לא על מקומי ואני לא מדייק ואז אני רוצה לעצור ולהגיד סליחה אני לא מדייק אלא עכשיו אני מנסה להוכיח שאני צודק כשההכרה שלי מספיקה רע כדי לעצור ולהגיד את זה להבחין בזה אוקיי אה אלה היו ההבנות הראשונות זה הקשב ללב והבנת המהות הקיומית שמתקיימת בי ומקיימת אותי כחלק מהבריאה הזאת, שזה כולל גם דברים שכאילו קוראים לי פתאום. אה כן כן הם הם קוראים לי לא פתאום הם קוראים לי כי אותה מהות מזמנת כן כן שום דבר לא קורה במקרה כן הוא כותב אם הלכתם איתי בקרי והלכתי איתכם בחמת קרי אוקיי זאת אומרת זה לא אין

שום דבר זה הכל מסונחן אבל נגיד עכשיו יש לי איזה סיפור יש איזה מישהו שהוא כנראה טובע סדרתי נוכל כזה שהוא בא והגיש לי תביעה הוא רוצה לטבוע אותי על משהו שהוא שטות קשקוש ואני לא ישנתי מזה לילה שלם אמרתי אולי באמת סוף טוטי ואולי באמת יגיע לבית משפט ואולי השופט לא יודע משום מה יאמין לו וזה וכאילו עכשיו מה עשיתי שזה מגיע לי עכשיו אני מספיק עסוק מה אני צריך עכשיו להתמודדן עם תביעה מה אז כאילו ועל משהו שטותי כאילו בעיניי זה בכלל לא הבין בכלל איךצתי לסיטואציה הזאת אוקיי אז אני אגיד אני אגיד

שני דברים אחד הכל קורה בשביל ולא בגלל הכל קורה בשביל, לא בגלל. אפילו אם תחשוב האם אתה שותה בגלל שאתה צמא או בשביל לחדש את בשביל לקיים את החיים שלך, אז ברור שבמהות אתה שותה בשביל לקיים את החיים שלך ולא בגלל שאתה צמא. מנגנון הצימאון הוא רק כדי שלא תשכח לשתות. זה רק האך ברוב כי הבהמות צריכות את זה. הרובד הבהמי צריך את זה. זה רק האך, הארצי גשמי. אבל אתה שותה בשביל לאיזון ולקיים את הקיום הזה. אוקיי? אתה הולך לישון לא בגלל שאתה עייף. זה מנגנון שתבוע בנו כדי שלא נשכח לישון, כדי להכריח אותנו

לישון. אבל במהות אנחנו ישנים בשביל לחדש את כוחותינו. הכל קורה בשביל. זה החוק של הבריאה. זה חוקיות הרוח. בחוקיות החומר זה נראה כאילו הדברים קורים בגלל. זה סיבה ומסובב. הכל קורה בגלל. סיבה ומסובב. אנחנו רוצים להבין את העולם בצורה של אה לא של סיבה ומסובב. סיבה ותוצאה. סיבה ותוצאה זה בגלל. אבל באמת באמת זה סיבה הוא מסובב. זאת אומרת שיש מי שמסובב את הסיבות. עכשיו בורא עולם ביחד עם המהות שלך מסובבים לך סיבה שבעל הבית לא יודע מי מי מי טוב אותך. לא לא בעיה. מישהו מישהו הזוי מישהו אני לא מכיר אותו אפילו מישהו טובע

אותך עכשיו אני לא רוצה לעשות פה פסיכולוגיה בגרוש אבל אתה תדע הכי טוב כי העולם פוגש אותנו על פי צורתנו זאת אומרת העולם פוגש אותנו בגדול אני אומר על פי היחס שלנו לעצמנו אם אתה חושב שהעולם מזלזל בך מה זה אומר שאתה מזלזל בעצמך אם אתה לא רואה את עצמך, אדם לא רואה את עצמו, אם זאת אומרת אם אם אדם לא רואה אותך, זה אומר שאתה לא רואה את עצמך. כל דחייה היא דחייה עצמית. כל כעס הוא כעס עצמי. כל קנאה היא הכל הוא במערכת היחסים בין אני לעצמי. אוקיי? אז אם מישהו טובע אותך, מה

זה אומר? שאני טובע את עצמי. עכשיו תגלה איך איפה איפה איפה יחליל תובע את עצמו. אתה תוכל לקבל עוד פרטים כשתראה שוב, אני לא רוצה לעשות את זה בגרוש, זה אתה תתבונן ואתה תראה איך זה מתחבר עם חייך. וכשאתה תבין ותכיר ותראה בכאב הזה שהוא טובע אותך, מה הקיום שלך מבקש ממך? כי זה תחבר לך אל התביעה העצמית כשהוא בתביעה. מה זה תביעה? זה דרישה. אני אני רק מכוון אולי יכול להיות שזה יהירות ויומרה. לא. בינתיים הוא גם לא טבע. אני מקווה שגם שלא יתבה. שלך איזה מכתב כזה שזה נשלם לו מלא כסף ואם לא

אולי יטבע אותנו זאת אומרת הוא דורש נכון הוא דורש תראה איפה יש דרישה בחיים שלך שאולי אתה יכול להיות יותר לא יודע אולי יותר ברקות אולי יותר ב אני לא יודע אני אני לא רוצה ל זה עבודה יותר לעומק אוקיי אבל זה ה פחות ממקור כוחו ושורש חיותו. הוא מתחיל לפרפר והשכל מתחיל להתרוצץ ואנחנו נכנסים לקונפליקט. תחזיר אותו למים, שטלת אותו מחדש. אוקיי? אותו דבר אנחנו. תפריד אותנו מהעולם. אנחנו מתחילים לפרפר. תוציא את ה תוציא את האצבע הזאת מה מה אנחנו כמו איבר בעולם, כמו תא בקיום הזה, כמו רימון, כמו גרעין של רימון בתוך רימון

שלם. אנחנו שום חלק לא יכול להיפרד מהשלם. אין לה חלק קיום מחוץ לשלם מפני שהשלם הוא מקור כוחו וחיותו של החלק. אז כשאנחנו רוצים, כשאנחנו במאבק, נחרטנו, חזרנו לחיבור וזרימה, נשתלנו בחזרה על פלגי מים. וזה לפעמים קורה ככה הרבה פעמים. אז אז חוקת התורה מסבירה איך חוזרים ממוות שזה המצב הארצי גשמי הישרדותי המצב המבוהל המפוחד הכועס האימפולסיבי הרגשי נפשי המאבקי שמחזק נפרדות שמחזק את הדימוי שלי שמחזק מאבק על מקום ואיך אנחנו חוזרים להשתייכות בשלם בחיבור לב בשיווי צורת הרצון עם הרצון הרוחני וכו וכו וכו וכו אז מה צריך לקרות והיא מתאר את התהליך הבא וידבר

אדוני אל משה ואל אהרון לאמור וואו קצת אנחנו מסתבכים אבל משה זה האני הרוחני שלנו שהעני הארצי גשמי שלנו המאבקי זה פרעה ומשה הוא העני הרוחני שלנו. הוא העני הבינתי שמלמד אותנו מה שבינתי, מה שלא בינתי. מה שנכון, מה שלא נכון, מה שמחבר, מה שמפריד, מה ש מה ש. אוקיי? זה משה. ומשה כשהוא מסביר לעם את הבינה הוא בעצם גואל או מושה את הנפש שזה העם הנפשי, רגשי, זה העם, עם ישראל. זה הנפשי רגשי שלנו. הוא משה את העם מן הסבל, דרך הבינה, דרך עולם הרוח. אוקיי? הרוח מלווה את הנפש בכדי לגעול אותה מ מן

הסבל. אהרון הוא הכהן. כהן. ההסכמה לקבל את המציאות ולהיות בקבלה עצמית. וואו. אהרון הכהן. כהן. זה המקום שבו אני יכול לעצור ורגע להיות לקלוט את המציאות ולקבל אותה ולקלוט את הולקלוט את הקיום האישי שלי ולקבל אותו בעכשוי זה הכהן זאת הוא מייצג את הבנת הלב שלנו את הסכמת הלב אחר כך התהליך הולך לשרשרת מהמהות בורא עולם אל הבנת הלב זה הכהן אל בני הכהן, שזה החיבור אל המחשבה הבינתית, זה בני הכהן ואחר כך אל הלביאים. זה כבר החיבור בין הבנת הלב לעולם הייסום עם ה להדרכה של הרגשי נפשי ותיקון המידות וכל הזה. זה הלביאים שמלווים

את הנפש ומודרכים על ידי הכהן שמודרך על ידי המהות או על ידי משה. אוקיי? יש היררכיה שלמה במבנה הרוחני. וואו. הכל הכל כתוב פה. ווא לא צריך להרחיק לכת. אוקיי. זאת חוקת התורה. מדמה באצבעו והיזה אל נוכח פני אוהל מועד מדמה שבע פעמים ושרף את הפרה לעיניו את אורה ואת בשרה ואת את דמה על פרשה ישרוף. ולקח הכהן עץ ארז ואזוב ושני תולעת ושליך אל תוך שריפת הפרה וחידס וחיבש בגדיו הכהן ורחץ בשרו במים ואחר יבוא אל המחנה ותמא הכהן עד הערב וכו וכו יש פה כל פרשת א אפר פרה אדומה שזה בורא עולם נותן

כלי נותן אמצעי שמי שנטמע בטומאת המת נפל אל אל ניהול הרגשי נפשי אל האימפולסיביות אל הכעס אל הזה הוא יכול לקחת מאפר פרה אדומה עם הארז והאזור ושני התולעת עם המים החיים האלה ואתה מזה עליו והוא חוזר לצורת הרצון הרוחנית שלו אל החיים אוקיי כי צורת הרצון הרוחנית זה צורת החיים הזורמת הזרימה והזרימה מה היא זרימת החיים? עכשיו בואו נבין את המילים. פרה זה חלק מצון. רצון נקבי. פרה אדומה היא פרה בדרישתה בשיא התשוקה שלה. זה אורך הגל האדום. זה שיא התשוקה שלנו בצורתו הבאמית. זה אורך אורך הגל. הארוך ביותר הנגלעין. הסגול הוא הכי א

קטן, אורך הגל הכי קצר. האדום בעצם אורך הגל הבאמי. צורת הרצון הבהמית בתפערת זה גם קשור לאדום. כן. וכו וכו. ו אדום זה הכל בת אדום. אדום הזה עם מצב. כן. בדיוק. כן. אוקיי. הצבע האדום הוא אורך הגל האדום הוא התדר הבהמי בתשוקתו הגם הצ'קרה האדומה וזה מתחבר להרבה אוקיי כי זה אורח הגל הארוך הנראה ויקחו אליך פרה אז מה זה פרה פרה זה הרצון זה התשוקה הכי גדולה של האדם זה הישרדות ופריון אתה לוקח את רצון הכי חזק, את היצר הכי חזק לפרוט ולרבות. זה פרה אדומה שעוד לא עליה, עוד לא עלה עליה אעול.

זאת אומרת זה זאת עגלה מבקירה שעוד לא עוד לא בהריון ברצון לפריון הראשון שלה. זה לא איזה פרה בצבע אדום שצריך להתחיל לחפש עליה שערות אם יש לה שתי שערות או שלוש שערות לבנות. זה לא קשור לזה בכלל. פרה זה התדר של זה צורת הרצון של הפריון בשיא התשוקה שלו. עוד לפני שהיא פגשה כבר המלטה אחת, עוד לפני שעלה לאעול, שהיא עוד לא יודעת מה זה אומר ללדת, לגדל, זה התשוקה הראשונה לפרוט. כן? זאת אומרת, אתה רצון, את התשוקה הכי גדולה של האדם אתה לוקח. כי אם לא תיקח את התשוקה הכי גדולה אז אתה לא

באמת תדע להתמודד עם כל ה עם כל התשוקות. אוקיי? ואתה נותן לתשוקה הזאת להישרף. גם בעומס לא מחתטים לא מחטטים עומס מתגלה איפה הוא מתגלה הוא מתגלה בהבנת הלב אבל מה שקורה לרוב זה שעומס שהוא מאבק תמיד יושב על כאב ומה שקורה בנוכחות כאב זה שאנחנו ישר מטפסים על עץ הדעת כי נורא אנחנו נורא רוצים לדעת הפיתוי לקפוץ על עץ הדעת הוא נורא חזק אחד כי אנחנו רוצים להבין או לחשוב שאנחנו מבינים שתיים שאנחנו רוצים להרגיש שיש לנו שליטה ושלוש שאנחנו רוצים לחשוב חושב שיש לנו את הפתרון ושאנחנו צודקים. הרצון להיות צודקים הוא כל כך

חזק. הוא יותר רצון. זאת אומרת אנחנו אנחנו אומרים ככה שאדם יכול או להיות צודק או להיות בנתינה לקיומו. לא יכול שניהם ביחד. אדם לא יכול להיות גם צודק וגם בנתינה לקיומו או לקיומו של הזולת. לא יכול. אם אתה צודק אתה לא בנתינה ואתה גם לא צודק. וכשאתה בנתינה אין לך צורך להיות צודק אבל הצדק מזין את הדימוי בעוד שהרצון להיות בהבנה יש בו נתינה לקיום וההבנה היא תמיד הבנת לב ובעץ הדעת אין הבנת לב כדי לדעת כדי להיות בהבנת לב אתה צריך חייב לחזור למקומך גן העדן ולהגיע ולכסות בצילו של עץ החיים. אז בשביל זה

אתה חייב ללמוד להמתין. אבל מי מוכן להמתין בנוכחות כאב והאש השורפת? זאת העבודה. ההסכמה להמתין היא זאת חוקת התורה. זה בדיוק הדבר הזה. עכשיו ההבנה שכשאני הולך לעץ הדעת ואני ממהר להבין בשכל וחושב שאני יודע ואני בשליטה ויש לי פתרונות ואני צודק זה זה ההתמכרות הכי גדולה של האדם לחשוב שהוא מבין ויודע ויש לו פתרונות והוא צודק זה התמכרות קשה זה הגמילה הכי קשה שבשבילה אנחנו מתמכרים לכל שאר הדברים, לסמים, ליין, לאוכל, לסקס, לכל לכל ה כל הדברים האלה. אבל ההתמכרות הכי גדולה זה לחשוב שאני מבין ושאני בשליטה ואני צודק. אוקיי? איך אני יכול להסכים

לוותר על זה ולאפשר? כי זה אחד הדברים שהיו הכי קשים לי בתור לומד אצל ימימה. אם אמא הייתה אומרת לי נדב עשן יוצא לך מהאוזניים תצור רגע תבין שאתה לא מבין קבל שאתה לא מבין עוד תבין עוד תבין כאילו תמתין בשביל זה צריך אמון בתהליך צריך אמונה ואמון זה היה מבחינתי להבין את רק להבין ולהפנים את הדבר הזה זה היה קריאת קריאת ים סוף תרתי משמע קריאת ים סוף להסכים לא להבין מבחינתי לא להסכים לא להבין זה כאילו להסכים למות השליטה הייתה כל כך חשובה לי ולהיות צודק היה כל כך חשוב לי שלוותר על זה

וואו לאט לאט אז ההסכמה להמתין ולאפשר הבנת לב זה לאפשר להמתין בכאב על מקומי, לחזור למקומי קודם, לא למצוא פתרון בשביל שאני אוכל להיות על מקומי, לחזור למקומי, להיקנה אל תוך הכאב, להגיע לארץ קנען ולהיות בכן נען. להגיד כן לכאב. זה לתת לדברים מקום. זה לא שאני עכשיו מתמסר ומתבחבש בתוך ה בתוך המסכנות או בתוך הקורבנות או בתוך העומס. לא. כאב הוא לא עומס. כאב הוא לא עומס. כאב הוא כבר הלבוש הרגשי העמוש. זה כבר הפירושים שאני נותן לכאב. זה כבר עומס. זה כבר הפירושים של עץ הדעת. זה ה זה העומס. זה הפירוש המאבקי שהיה

נחוץ לילד. לילד היה נחוץ מאבק בכדי לחזק את הנפרדות שלו. דבר שלא נחוץ לנו כבוגרים. אבל כל ילד צריך בהתחלה לסגל דפוסים של מאבק כדי לחזק את הנפרדות מאבא, מאמא, לחזק את הנפרדות כאינדיבידואל, לסגל קישורי הישרדות, קישורי חיים, יכולות הישרדות. זה דבר חשוב מאוד. כשמי שמנהל אותנו זה הפחד. הפחד שלא יאהבו אותנו, הפחד שלא נתקבל, הפחד מבדידות, הפחד מכל הדברים האלה מדחייה. זה פחד מוות. הוא דוחף אותנו לפתח קישורים, כישרונות, יכולות. זה עולם המאבק. אבל ברגע שאנחנו בוגרים, אנחנו רוצים להחליף את הדפוסים מדפוסים של עומס לדפוסים של חיבור וזרימה. שאלת מה זה ימימה? זה ללמוד

להתקרב לקיום שלנו וללמוד להחליף את דפוסי המאבק גם עם עצמנו וגם עם הזולת וגם עם העולם בדפוסים של בואו נגיד ככה לאדם כמו שאמרתי יש בחירה אחת בעצם אני אגיד לאדם אין בחירה אין לך בחירה מה תחשבי אין לך בחירה מה תרגישי אין לך בחירה. א אין לך בחירה אה אין לך בחירה לא ברגש, לא במחשבה, לא בתחושות הגוף. אין לך בחירה בדבר הזה. אני מסכימה עם זה. כאילו אני באמת אני חובה את זה וגם למדתי המון ואני מסכימה אבל סתם אני רק יניח פה מה אתה אומר לגבי ההובחרת בחיים שזה חלק מאוד א ובחרת

בחיים זה הובחרת בזרימה אוקיי ובחרת בזרימה זה אומר לבחור בזרימה לבחור תמיד לחזק חיבורים כי הזרימה מתקיימת בחיבורים עכשיו הבחירה המילה בחירה באה מהשורש בחור. בחור זה בחור. מה זה בן חורין? בן חורין זה אחד שמבין איך להיות חור. למה חור? כי חור זה דבר זורם. מי זורם בו? הרוח. האוויר זורם בחור. חור זה רווח שמתקיימת בו זרימה. כשאדם לומד איך להיות צינור, חור, זורם, הוא חי. זה קבלה ונתינה, כל הזמן זרימה זה החיים. עכשיו זה להבין שאין לי קיום נפרד בפני עצמי. אין לי. אז זה בטח לא אני בוחר. זה לא האנינו בוחר. בחירה

זה דבר שמתגלה כשמתקיימת הזרימה הזאת בחיבור עם הבריאה או עם בורא עולם. מתגלה. בחירה זה דבר שמתגלה לך. זה לא דבר שאת עושה אותו במאמץ. אי אפשר להתאמץ לבחור כמו שאי אפשר להתאמץ לאהוב. אי אפשר להתאמץ לאהוב. שמת לב. נכון? אז אתה לא מאמין באיזה שאומרים שאי אפשר לבר מציאות אם אתה חושב כל הזמן על משהו או זה אוקיי תוספת מצוינת. כאילו זה נראה לי זה מה שהתכוונת השאלה. אם את בחיבור על מקומך עם בורא עולם בנוכחות היותך על מקומך הרי מה המחשבה שתעלה לך? מחשבתו של בורא עולם תעלה בך אז את כל אתה כל

הזמן חושב על זה אז אתה ביחד עם בורא עולם בורא מציאות זה לא אתה זה בחיבור עם בורא עולם אתה שותף לבריאה זה לא אתה אוקיי כי המחשבה שלך היא מחשבת הבריאה אבל אם אתה חושב על משהו בצורה אגואיסטית שלא ממקומך שאתה אומר אה אם אני ארוויח מיליון דולר והלב שלך ככה ואם אני אם אני ארוויח מיליון דולר אני אהיה אדם מאושר שר יהיה לך מיליון דולר? ממש לא. למה? כי אתה לא בחיבור עם הבא עם הבריאה בכלל. מי מביא לך את המיליון דולר? מי מביא לך את השפע? הזרימה בחיבור עם בורא עולם ושיווי הרצון.

ואז אתה צריך שהרצון שלך יהיה מחובר לחזון, לתכלית. כשאתה מכוון את המיליון דולר האלה לרצון שהוא גדול ממך, בורא עולם יתן לך את השפע. כי זה משרט משהו גדול ממך. זה משרט את הבריאה. אז זה לא מחשבה בוראת מציאות. זה אתה ביחד עם בורא עולם בוראים מציאות. אוקיי? זה כן, אבל זה רק שאתה על מקומך. אם אתה לא על מקומך, איזה בריאה ואיזה נעליים. אוקיי. שאלה מצוינת. למה למה התורה כתובה בשפת סתרים כזאת? כן א התורה היא תורה חיה. היא פשוט תורה חיה. וכשאתה רוצה להגיע להבנת לב, אתה צריך לעשות את הדרך ולצמוח בדרך לשמה.

אם זה היה הדברים היו כתובים בפשט הפשוט שמסביר לך כמו שלפעמים אני לפעמים אני אומר שאני מסביר יותר מדי כאילו ואני קצת חוטא אולי ב בפשטות כאילו ב אה אז אה קשה שתתאפשר הבנת לב הבנת הלב חייבת להיות להיות ממקומך, מתהליך ההתפתחות והצמיכה האישי שלך, מהמקום החווייתי, ממקומך בחיבור עם חוויה, בחיבור עם המהות שלך, בחיבור בהתקרבות עם עצמך. וככל שאתה מתקרב לעצמך, מה שאני אומר מתגלה לך. פשוט מתגלה לך. אוקיי? כי אתה חייב להבין בפנימיות אתה חייב להבין אתה חייב להיות קרוב חייב להיות יכול להתבונן על התהליכים הפנימיים שלך לא עם מקום ביקורתי ולא עם

מקום מאבקי ולתת מקום לדברים ולראות איך ולהתחיל לראות את הדברים מתוך הבנת לב ושמה הדברים נפתחים. אוקיי? וזה זה תהליך והתורה כמו שהיא כותבת היא מזמינה אותך לצמוח עם התהליך ועם ההבנות וזה זאת תורה חיה ואף פעם אני אומר לכם אני מלמד את התורה עוד מעט 40 שנה כל פעם אני קורא ואני מבין אותם ממקומי בקפי קפיצה קוונטית. אוקיי? ו זה מדהים. כל פעם מילה אחרת מנצנצת לי. כל פעם מילה שלא שמתי עליה לב ולא קיבלה מקום פתאום מתאפשרת לי. אה וזה זה כל פעם פנינים כאלה. זה מתנות וזה קורה כשאני שואל את השאלות. ולכן

התורה היא תורת חיים כי היא מזמינה אותנו לשאול שאלות וכשאתה שואל שאלה ולא ממהר להבין התשובה אתה יוצר כלי והתשובה לא מאחרת לבוא ולהיכנס אל תוך הכלי אם זה היה כתוב כל כך בפש כאילו כל כך פשוט וזה לא היית מפתח כלי ששואל שאלה ואתה לא מפתח כלי ששואל שאלה אז אתה לא מקבל באמת תשובה מה גורם לך לשאול את השאלות בחיים? הסבל. אתה יכול להגיד למה אלוהים לא ברא אותנו ישר? שמחים, נהנים, כי אז לא היינו מתפתחים, לא היינו שואלים שאלות. מה שגורם לנו לשאול את השאלות זה סבל. אוקיי? תודה רבה. וזה מאפשר את

המעבר מהבנת הראש להבנת הלב. מפני שבהבנת הבנת הראש היא לא אתה יכול בהבנת הראש להבין שבעת האממים שישבו בארץ קנן האמורי והחיטי והחיו והגרגשי אתה יכול להבין את זה ב כאילו היו פה עמים והשמדנו אותם אבל אז אתה מפספס את אוקיי. מהספר הזה, הספר הזה מה אני מראה? כתב אותו בחור צעיר בשם אלון שמש, איש יקר שכתב ספר של הגיגים מופלאים. אני ממליץ בכל חום הלב, כי הוא מלמד אותנו לעבוד מתוך הרפיה. הספר נקרא איך לא להצליח בקטע טוב. אני אקריא כמה דברים קטנים כי זה הכל קצר מאוד רק כדי שתתאמו מהדבר הזה. לדעת איך

לא להצליח זה אתגר יותר משמעותי ומעניין בשבילי מאשר לדעת איך כן להצליח. יש כל כך הרבה מומחים להצלחה שם בחוץ שמלמדים, מוכרים ומסבירים. טכניקות, שיטות ורעיונות שידחפו אותך קדימה, שילמדו אותך איך להיות יוצא דופן ולהתבלט מעל כל השאר. אותי יותר מעניין ללמוד איך לזנוח את כל הרעיונות האלה, איך להרפות מהם, איך לא להצליח ולהישאר בחיים, איך להפסיק לשרוט את הלב ולראות מה קורה אז. איך להיות כבר עכשיו? איך לפני שקמים מהספה. יותר מאשר רעיון כזה או רעיון אחר מעניינת אותי הקרקע הפנימית שעליו הרעיון עובט. האם זו קרקע של עדיין לא שם או אדמה של אני

כבר פה. אוקיי? מה הוא מלמד אותנו? איך להרפות בעכשוי? אני כבר פה. הוא מלמד אותנו להיקנה בעכשוי. אוקיי, תארו לכם שאליצ'י היה חושב לעצמו, מה הטעם? מה הם לא יאהבו אותי? יש כל כך הרבה פירות, מה כבר יש לי לחדש? השוק מוצף. איזה סיכוי יש לי להתחרות באחרים? המנגו כבר ממש מצליח. מה הערך שלי בכלל? אין לי מה לתת. אולי עדיף שאני אלמד להיות בורקס וזהו. לבורקס תמיד יהיה מקום בעולם. במקום פשוט להיות ליצ'י. זה היה חבל לכולנו. עוד אחד. בכל פעם שאני רואה שלט שרשום עליו never give up. בע לי לגשת ולמחוק את המילה

never. העולם זקוק למסרים חדשים. האף פעם אל תוותר. השחוק והישן פשוט לא עובד יותר. דווקא תוותר על הניסיון להגיע לאן שהו, להיות משהו, לנצח במשהו. כשאתה אף פעם לא מוותר, אתה כל הזמן רץ, רץ, רץ, רץ, רץ, רץ, רץ ורץ. לאן אתה רץ? שב, תנוח, תוותר קצת. רק אז תוכל לראות שאתה כבר כבר מישהו שכבר נמצא איפהשהוא כבר השיג וכבר ניצח give up אוקיי א הוא אומר פה פשוט ב במילים פשוטות יפה יפיות את מה שהתורה מלמדת מה שיממה מלמדת מה שכל התורות מלמדות זה לא מיוחד ל כל התורות מלמדות את אותו הדבר בסטייל כזה

או אחר קצת עכשיו השאלה איך אנחנו מבינים את א אני כל כך מייחל שהעם הזה ילך וירכוש בינה ושההגה שלנו, ככל שאנחנו נהיה יותר בינתיים, ההנהגה שלנו תהיה יותר בינתית. שהתקשורת שלנו בעם הזה תהיה בינתית. תקשורת של חיבור והבנת לב. תקשורת של חיבור בין הכתבים. תקשורת של דיאלוג מפני שאף אחד לא צודק. האמת תתגלה בחיבורים, בזרימה בין השונים. זו קמיהה כל כך גדולה. אני רואה את ה את הסבל עכשיו שכולם סובלים. וזה לא שמישהו צודק. כל אחד רואה צד אחד ושנדע לסוכח אחד עם השני ולתת מקום לכל חלקינו ולהבין שהשני הוא חלק מאיתנו, הוא חלק

שלנו, שאנחנו פשוט אולי לא נותנים לו מקום או מדחיקים אותו או נאבקים בו ולכן מתקיים במאבק ולכן הוא מרגיז אותי ולכן הוא דוחה אותי כי מתקיימת בלי דחיה עצמית במקום הזה. אוקיי? אנחנו זקוקים לכל אחד ואחת בעולם הזה. אין מיותרים. אין להן לזרוק. והבינה, הבינה והקדושה מאפשרים חיבור וזרימה ודיאלוג וחיים של שמחה ונתינה והתקרבות ואהבה וכל הדברים הטובים מאפשרים חיים שזה כל זה כל מה שאנחנו רוצים כולנו ולשנה החדשה אני מאחל את זה לנו לכל עם ישראל לבינה עד ואהבת לראך כמוך. אמן. אמן. תודה רבה. היה באמת מעורר גם הרבה שאלות וגם הרבה השראה ומסקרן

מאוד להמשיך לשמוע אותך בפודקאסט שלך או שתבוא עוד פעם וכל השאלות שהכנתי לא הספקתי וגם מהטקסטים לא הספקנו כמעט כלום אבל אה כבר זה באמת מהמםכן אז תודה רבה תודה רבה לכם אמ תודה רבה ‏M.